טכנולוגיה ליפוזומאלית הינה פטנט יחודי באמצעותו עוטפים את המולקולה של הויטמין במולקולה מסיסה בשמן הנקראת פוספוליפיד. וכך נוצר ליפוזום: מולקולת שומן עגולה המכילה בתוכה את הויטמין.

המעטפת של הליפוזום זהה במבנה שלה לקרום התא האנושי (מעטפת התא), לכן כשהיא נפגשת עם תא היא מצליחה לחדור את הקרום שלו בקלות רבה ולאפשר לליפוזום לספק לו את תכולתו.

מנגנון ספיגה זה שונה מהותית מכל תהליך ספיגה אחר שמתבצע באמצעות נוזל מסיס במים, כדורים או טבליות.
הנוזל נספג כשומן ואינו מגרה את מערכת העיכול, לכן ניתן לקחת כמויות גבוהות בעת התקררות או כל מקרה אחר.
הציפוי המיוחד מגביר את הטמעתו וספיגתו בגוף, מונע התפרקותו בחומציות הקיבה, ונספג ישירות בתאים.
מדובר בתהליך ייצור שנחשב ליעיל והאפקטיבי ביותר בעולם תוספי התזונה היום.

זמינות ביולוגית

עובדה ידועה בקרב אנשי רפואה היא ששיעור הספיגה של ויטמינים הנצרכים בבליעה פוחתת ככל שהמינון גבוה יותר. למשל המינון של ויטמין C בבליעה מוגבל על ידי יכולת הספיגה של המעי בעקבות הצטברות של נוזלים מיותרים בתאי המעי (osmotic diarrhea). לפיכך, המינון הנסבל הגבוה ביותר בבליעה הינו 3-4 גרם.

מחקרים בתחום הפרמקוקינטיקה, הבודקים את ניצול וחידוש מאגר הויטמינים בגוף, מראים כי נטילה של ויטמין C במינונים פחותים מ- 100 מ”ג ליום מעלים באופן חד את ריכוזי הויטמין בדם. לעומת זאת, נטילה של מינונים בטווח של 100-400 מ”ג ליום מביאים להאטה הדרגתית בגידול הריכוזים עד להתקבעות בריכוז של 70-80 pmol/L. מינונים העולים על 400 מ”ג ליום מביאים לעלייה מזערית בלבד בריכוזים של ויטמין C בדם.

הטכניקה הליפוזומאלית  מאפשרת מתן מינונים גבוהים של ויטמינים בבליעה תוך מזעור ההשפעות על הקיבה והמעי. בנוסף, הודות ליכולתם של הליפוזומים לעקוף את תוואי הספיגה הרגיל , היא מצליחה להשיג ריכוזים גבוהים יותר של הויטמין בדם.

ויטמין C בהרכב ליפוזומלי, במינון של 36 גרם, העלה את הריכוז של ויטמין C בדם ליותר מ- 500 pmol/L בשני נבדקים. רמה זו ניתנת לרוב להשגה רק באמצעות מתן תוך-ורידי.

ליפו1

 

 

כיצד לבדוק שמדובר במוצר ליפוזומאלי אמיתי?

  • הרכב ליפוזומלי יציב – שילוב ספציפי וייחודי של phosphatidylcholine עם פוספוליפידים הינו חיוני להכלתו של כל אחד מהחומרים הפעילים בהרכב, זאת על מנת להבטיח את יצירתו של ליפוזום יציב, ללא שימוש בכימיקלים מלאכותיים כגון PEG (פוליאתילן גליקול).
  • חלקיק ממוזער אחיד – גודל הבועיות הוא גורם קריטי בקביעת זמן מחצית חיים (משך פעילותם) של ליפוזומים. בועיות חד-למלאריות קטנות (SUV) שקוטרן קטן מ- 100 ננומטר פעילות זמן רב יותר, ולכן הפוטנציאל הטיפולי שלהן גבוה יותר. גודל הבועיות משפיע גם על יעילות הפינוי של החומר המיותר מהגוף על ידי מערכת ה- RES. ליפוזומים קטנים (100 ננומטר ומטה) מסומנים כמטרה לחיסול (אופסוניזציה) לאט יותר ובשיעור פחות, דבר המסייע להארכת משך הפעילות.
  • שימוש בפוספוליפידים ו- phosphatidylcholine איכותיים, ממקורות שאינם מהונדסים גנטית.
  • חומרי גלם פעילים איכותיים
  • מחקרי זמינות ביולוגית
  • יציבות מוכחת

מהם ליפוזומים?

ליפוזומים הינם בועיות המורכבות מדו-שכבה פוספוליפידית אחת או יותר. הליפוזומים התגלו בשנות ה- 60 של המאה הקודמת על ידי הביו-פיסיקאי הבריטי, אלק בנגהם, ושימשו לראשונה כמודלים מלאכותיים של קרומי התא (ממברנות). הם אפשרו ליצור חיקוי של מערכות תאים פשוטות לצורך מחקר אמצעי שינוע, מנגנונים, מאפייני חדירה, כמו גם תהליכי הידבקות או מיזוג. תוך זמן קצר הוכרה חשיבותם של הליפוזומים כאמצעי מבטיח לנשיאת תרופות.

ליפוזומים בנויים מליפידים קוטביים המאופיינים במולקולות הנושאות בו זמנית מקבצים הידרופיליים (נקשרים למים) והידרופוביים (דוחי מים). במגע עם מים, ליפידים קוטביים מתגבשים לחלקיקים בתערובת הומוגנית ברובה (קולואיד), שבה חלקיקים אולטרא-מיקרוסקופיים של חומר אחד מפוזרים בחומר אחר. כפי שמתואר בתרשים 1, הראש ההידרופילי של הפוספוליפיד נמשך לכיוון תא המים, בעוד הזנב ההידרופובי מתרחק מהמים אל מרכז הבועית, ובעקבות כך נוצרות דו-שכבות.

המבנה הייחודי של ליפוזומים מאפשר להם ללכוד מולקולות מסיסות במים (כגון ויטמין C וויטמין B12) בליבה הפנימית שלהן, ומולקולות מסיסות בשומן (כגון כורכומין וקו-אנזים Q10) בין דו-השכבות ההידרופוביות. יכולת זו הפכה אותם למערכת נשיאה פופולרית בתעשיית התרופות ותוספי התזונה.

המאפיינים של הליפוזום משנים את הקינטיקה התרופתית (אופן השינוע) של המרכיב הפעיל בתרופה, תוך שיפור המסיסות, הזמינות הביולוגית והיציבות במבחנה ובגוף.

 

ליפוזומים נטולי PEG

מוצרים ליפוזומליים מסוימים מכילים את הכימיקל פוליאתילן גליקול (PEG), אך השימוש בשילוב ייחודי של פוספוליפידים ו- phosphatidylcholine מאפשר יצירה של הרכב ליפוזומלי יציב ללא שימוש בכימיקלים כגון PEG. פוליאתילן גליקול הינו שרף סינתטי, המיוצר מפולימריזציה של אתילן גליקול, ומשמש בתעשייה בדבקים, דיו, צבעים וציפויים, חומרי סיכה, חומרים מונעי חשמל סטטי, וכן בתרכובת המשמשת בחומרים מרככים (plasticizers). השימוש הנרחב שנעשה ב- PEG בתעשיות שונות עלול להביא לחשיפה ממושכת בעקבות שימוש במוצרים כגון דיאודורנט, משחת שיניים, שמפו ומרכך שיער.

 

בנוסף, PEG נמצא בתרופות רבות הניתנות באמצעות הזרקה, יישום עורי, יישום עיני ויישום רקטלי. בתעשיית התרופות, ההוספה של שרשראות פולימריות של PEG לתרופה, בועית, חלבון, פפטיד או מולקולה אחרת, משמשת בעיקר לשיפור איכויות שינוע התרופה בגוף, זאת באמצעות צמצום שיעור הפינוי מהגוף והארכת זמן מחצית החיים (משך הפעילות).

 

נתיב הפינוי הנפוץ ביותר של PEG הוא דרכי השתן, ולכן מקרי הרעלה נוטים להשפיע על הכליות. הדעה הרווחת היא שפולימרים של PEG, בכל גודל מולקולרי, מפונים בשתן בצורתם המקורית. עם זאת, קצב הפינוי תלוי במידה רבה במשקל המולקולרי – ככל שפולימר ה- PEG גדול יותר, כך הוא ישהה בגוף זמן רב יותר. לפיכך, ל- PEG בעל משקל מולקולרי גדול עלולה להיות רעילות משמעותית, בשל משך פינויו מהכליות, דבר העלול להביא להצטברות החומר בכבד.

בנוסף, דיווחים שפורסמו לאחרונה מעלים חשש בנוגע לתגובה של המערכת החיסונית (immunogenicity) או יצירה של נוגדנים (antigenicity) בעקבות השימוש ב- PEG, כאשר חלק מסוים מהנבדקים פיתח נוגדנים ל- PEG. נוגדנים אלה גורמים לפינוי מהיר מהדם של מולקולות הנושאות PEG, ובכך מפחיתים את יעילות הטיפול. טרם נערכו מספיק מחקרים בתחום זה.

פורמולות ה- Pure Liposome® של ביומדיקה מבוססות על טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם, המאפשרת יצירה אחידה של בועיות ליפוזומליות ממוזערות, אשר מסייעות להארכת משך שהיית החומר הפעיל בגוף וצמצום שיעור הפינוי, ולכן מייתרות את הצורך בפולימרים של PEG.

 

מנגוני הספיגה של הליפוזום

המנגנונים המעורבים בספיגה של ליפוזומים בבליעה טרם הובנו במלואם, אך קיימות מספר השערות. מנגנון מוצע אחד הוא ספיגה של ליפוזומים שלמים על ידי תאי M על גבי לוחיות פייר (Peyer), ראה תרשים 2.

ליפוזומים הינם בעלי מבנה דומה לזה של קרומי תאים ביולוגיים. הבנה זו הובילה לתיאוריה נוספת, שלפיה מתרחש מיזוג של דו-השכבה הליפידית של הליפוזום עם קרומי התא של הפלסמה במעי. מיזוג זה מאפשר שחרור של החומר הפעיל הכלוא אל הציטופלסמה, כפי שמתואר בתרשים 3.

מנגנון מוצע נוסף הוא ספיגה באמצעות בלוטות הלימפה של המעי. ההשערה היא שליפוזומים ממוזערים עוברים דרך תאים בדפנות המעי (אנטרוציטים) וחוברים עם ליפופרוטאינים ליצירת כילומיקרונים (ליפופרוטאינים בעלי צפיפות נמוכה), החודרים אל מערכת הלימפה.

 

 

  • מסייעות לזמינות הביולוגית של חומרים טיפוליים בזכות מסיסות מוגברת במים.
  • מאפשרות הרכבה של חומרים פעילים מסיסים במים וחומרים פעילים מסיסים בשומן בכפיפה אחת.
  • מגנות על חומרים פעילים רגישים מפני פירוק במערכת העיכול.
  • מפחיתות את השפעות הלוואי על מערכת העיכול.
  • מכילות ליפידים טבעיים, שהתאמתם הביולוגית לרקמות הגוף האנושי מהווה יתרון חשוב: הם ידידותיים לרקמות הגוף, אינם נוטים לגרום תגובה חיסונית והינם בעלי רעילות מזערית.
  • נוזלים ליפוזומליים הנצרכים בבליעה מאפשרים מינונים גמישים ואף מותאמים אישית.

ליפו3

שיקולים קליניים

טכנולוגיה ליפוזומלית מתקדמת מעניקה למטפלים חלופה נוספת למתן מרשמים טיפוליים. פורמולות ליפוזומליות מוכרות כמתאימות לשימוש עבור מגוון רחב של מקרים קליניים, לרבות מצבים כרוניים העלולים לגרום לספיגה ירודה במעי.

נטילת פורמולה ליפוזומלית נוזלית מתאימה ומהווה חלופה נוחה יותר עבור אותם מטופלים המנועים מצריכת טבליות או קפסולות, כגון ילדים, קשישים ואחרים המתקשים בבליעת טבליות או קפסולות גדולות.

כמו כן, השימוש בליפוזומים איכותיים וטהורים מאפשר יצירה של מינונים טיפוליים אפקטיביים ללא צורך בכימיקלים כגון PEG, חומרי צבע או טעם מלאכותיים, או חומרי החיבור או המילוי הנמצאים בחלק מהטבליות.

רשימה מלאה זמינה לפי דרישה