האם באמת כדאי לאכול על פי סוג הדם?

מכל הספרים שנכתבו על תזונה, אף אחד לא הפך להיות פופולארי יותר מרב המכר הבינלאומי של ד”ר פיטר ד’אדמו, “אכול נכון לפי סוג הדם שלך” (ER4YT). עם מכירות של יותר ממיליון עותקים ותרגום ליותר מ-40 שפות, הספר הזה הוא פשוט תופעה. ישנם ספרי בישול לפי ER4YT, כרטיסיות דיאטה וגם תוספים. ישנו אפילו ארגון שנקרא “הקרן הבינלאומית לחיים לפי סוג הדם”, שמשימתו היחידה היא לקדם את התפיסות של ER4YT ברחבי העולם.

כפי שהשם מרמז, ER4YT מקשר את התזונה לסוג הדם. הוא מציג היפותזה שסוג הדם שלך הוא תוצר של אבולוציה, ושבגלל התהליך האבולוציוני הוא משפיע על האופן שבו הגוף שלך מגיב למזונות שונים. הנה תקציר: סוגי O הם סוג הדם “המקורי” ולכן פורחים עם דיאטות עתירות החלבונים ודלות פחמימות של אנשי המערות; סוגי A הם נצר לאיכרים (בסביבות 25,000 לפנה”ס) לכן הם מגיבים הכי טוב לדיאטות צמחוניות עתירות פחמימות ודלות חלבונים; אבותיהם של סוגי B הם נוודים (מלפני 15,000 בערך) ולכן הם צריכים לאכול דיאטה מעורבת; ואילו סוגי AB (שהתפתחו במהלך 1,000 השנים האחרונות) הם שילוב של A ו-B, דבר הנותן להם יד חופשית לצרוך שילוב של שתי הדיאטות.

הנחת היסוד של הדיאטה סובבת סביב שדונים קטנים הנקראים לקטינים (חלבון מבוסס מזון), ויכולתם לגרום לצימות (תגובה שבה חלקיקים המושהים בנוזל נאספים לקבוצות). לדברי ד’אדמו, הלקטינים הנמצאים במזונות מסוימים גורמים לשפע של תגובות לא רצויות בקרב אנשים שאינם מסוגלים מבחינה גנטית לצרוך מזונות אלה; אם אתה לא אוכל נכון לפי סוג הדם שלך, דברים רעים יקרו.

לעומת זאת, ד’אדמו טוען שעל-ידי אכילה באופן שאינו מתנגש עם סוג הדם שלך אתה יכול להימנע מתופעות שליליות של לקטינים וכך ליהנות מחיים מאושרים ובריאים יותר. אתה תשמור על משקלך האידיאלי, תעלה את רמות האנרגיה שלך ותאט את תהליך ההזדקנות. לסיכום, אם תפעל לפי הכללים של חיים לפי סוג הדם, תשנה את חייך באורח פלא.

עם זאת, האמת היא שאין שמץ של עדות שתומכת בדיאטה לפי סוג הדם. למרות החזות המדעית, גישת ה-ER4YT לוקה מאוד בחסר. ד’אדמו אינו מציג כל תיעוד שנקרא על-ידי עמיתים למקצוע כדי לגבות את טענותיו המופרזות. אף לא אחד! הוא מסתמך על מחקרו לאורך כל הספר אבל אינו מציין אף מחקר שהוא פרסם בכתב עת מדעי. במקום זאת, הוא מוציא עקרונות מדעיים מהקשרם ומעוות אותם כדי להתאימם לפרי דמיונו. זה לא מדע; זהו פסיאודו-מדע, או גרוע מכך, שרלטנות.

חשוב על טענתו של ד’אדמו שכאשר אדם עם סוג דם A אוכל בשרים או מקורות עתירי חלבון אחרים, הלקטינים במזונות אלה גורמים לאריתרוציטים (תאי דם אדומים) להידבק זה לזה. אם זה נכון, יהיה לזה השלכות חמורות. עם הזמן, דבוקות האריתרוציטים הללו יהפכו להיות גדולות במיוחד ויחסמו את רשת הנימים (כלי דם זעירים) המסועפת של הגוף. זה יבלום את זרימת הדם וכך ימנע העברת חמצן לרקמות הגוף. ללא אספקת חמצן רצופה, לאיברים החיוניים ייגרם נזק חסר תקנה ותוך זמן קצר זה יוביל למוות. עסק בהחלט מפחיד!

אבל בעוד שהתרחיש הזה נשמע מאיים, אין שום דבר שמראה שזה אכן קורה בחיים האמיתיים. חיפוש בכל הספרות הזמינה לא חשף אפילו מקרה אחד שבו צימות אריתרוציטים כתוצאה ממזון גרם סיבוכים בלב ובכלי הדם. אם לסוג הדם באמת היתה השפעה כזו על מזון, זה היה הופך להיות לידע מקובל בקרב הקהילה הרפואית. בדיקות רפואיות מתוחכמות כגון בדיקת אולטרה סאונד דופלר תראה בבירור את ההשלכות העגומות של צימות תאי דם אדומים באנשים שנפגעו. עם זאת, אף אחד מהנתונים הללו לא קיים.

התיאוריה של ד’אדמו הופכת להיות שערורייתית אף יותר. הוא מכריז שבנוסף לדיאטה, סוג הדם למעשה משפיע על רמות הפעילות שלך. מכיוון שסוג O היו ציידים, הם צריכים לעסוק בהתעמלות נמרצת; מצד שני, סוג A היו חקלאים כנועים ולכן צריכים לעסוק רק בתרגול עדין של השכל והגוף. הצהרה מדהימה. אבל שוב, היכן ההוכחה? לכל הדעות, אין שום דבר שיוכיח שלאנשים עם סוג דם A יש תגובה נמוכה לפעילות גופנית. בהתחשב בעובדה שהוכח כי פעילות גופנית מתונה עד אינטנסיבית יוצרת השפעה חיובית על תוחלת החיים, טענות אלה הן יותר מסתם עצה גרועה – הן פשוט חסרות אחריות!

אפילו הבסיס האנתרופולוגי של סוגי הדם בהחלט מוטל בספק. היכן נקבע שסוג O הוא סוג הדם המקורי? התשובה: באף מקום. אנשי מערות לא הסתובבו ואספו דגימות דם. חלוקה לסוגי דם לא היתה קיימת לפני 1901, כאשר האימונולוג האוסטרי קארל לנדשטיינר זיהה את הנוגדנים העיקריים ופיתח את שיטת הסיווג המקובלת. מכאן, זוהי קפיצה ענקית להניח שסוגי דם התפתחו בגלל בעיות בדיאטה. להפך, נראה שהראיות מצביעות על כך שקבוצות הדם ABO קיימות כבר משחר האנושות. למעשה, לסוג AB (עליו אומר ד’אדמו שהוא קבוצת הדם המאוחרת ביותר) ככל הנראה יש שושלת שמתחילה לפני יותר מ-13 מיליון שנה!

בעוד שישנם כמה שטוענים כי הם חוו הצלחה מסחררת בדיאטה לפי סוג הדם, נראה שכל תועלת היתה מקרית. למשל, בערך 10 אוזים מהאוכלוסייה רגישים ללקטוז. לכן ישנה סבירות סטטיסטית שאם קבוצת אנשים עם סוג O הגבילה את צריכת מוצרי החלב, כמה מהם יפיקו תועלת מהפעולה. אבל בשום אופן זה לא מצביע על כך שישנו קשר של גורם/תוצאה בין סוג הדם O לבין הגבלה של מוצרי חלב. זהו פשוט ביטוי של גורמים מקריים; אם מספיק אנשים ידבקו בדיאטה מסוימת, כמה מהם צפויים ליהנות מתוצאות חיוביות.

במילותיו של ד’אדמו, תיאוריה היא “מערכת של רעיונות הקשורים בקשרי גומלין, ולעתים היא מבוססת על עיקרון ראשי אחד שיכולות להיות לו היפותזות קשורות רבות. אם המחקר מאשר רבות מההיפותזות הקשורות הללו, החוקרים עשויים לרמוז שהתיאוריה מוצקה ביסודה. אם המחקר לא מצליח לתמוך ברבות מההיפותזות הקשורות, החוקרים צריכים לבחון מחדש את ערכה של התיאוריה”. טוב, אז איפה המחקר על חיים לפי סוג הדם? בהסתמך על הקריטריונים הללו, הגיע הזמן לשוב לחדר העבודה ולמצוא תיאוריה אחרת!

בשורה התחתונה, ER4YT הוא לא יותר מאשר הרבה מאוד מהומה תקשורתית. תזונה היא נושא מאוד מורכב. חובה להביא בחשבון פקטורים כגון רמות פעילות, היסטוריה רפואית ואלרגיות למזון, בין השאר, כאשר מתכננים אסטרטגיה של דיאטה. התעלמות מהתנאים החשובים הללו יכולים להוביל למגוון סיבוכים, כמה מהם יכולים להיות חמורים. להוריד בערכה של התזונה ולהפוך אותה למשהו פשטני כגון סוג הדם הוא הרבה יותר מלא סביר. זה פשוט מגוחך.

על מנת לשים את הדברים בפרופורציה, סוג הדם שלך לא צריך להכתיב את דפוסי האכילה שלך בדיוק כפי שפנים המכונית שלך לא צריך לקבוע איזה דלק תשים בה. דיאטות של אופנה חולפת לא יפתרו את בעיות התזונה שלך; אכילה בריאה כן תעשה זאת.

“ישנם אלפים רבים של מולקולות ייחודיות אחרות (מלבד מולקולות ABO/Rh) שמתבטאות על פני השטח של תאי הדם האדומים שלנו (RBC), ומולקולות אלה הן שונות מאדם לאדם ותורמות ליכולת של המערכת החיסונית לזהות את ה-“עצמי” לעומת “לא עצמי”. זה לא הגיוני שרק קבוצות ה-ABO יקבעו משהו כה חשוב כמו הדיאטות “התפורות על פי מידה” שלנו, בעוד שמתעלמים מאלפים רבים של מולקולות ייחודיות מבחינת אימונולוגית. זה מאוד “נוח” – לנצל את ההיבט היחיד של RBCs שהאוכלוסייה הנרחבת מודעת אליו, בזמן שמתעלמים מכל כך הרבה עובדות אחרות שהן רלוונטיות לתמונה הכוללת. על-ידי יצירת מהומה תקשורתית לגבי מה שאנשים כבר יודעים (וחושבים שזה מדעי), והתעלמות מכל המורכבות המדעית של נושא זה, הכותב מתעסק בפסיאודו-מדע טיפוסי (מעמיד פנים שהוא מציג אמת מדעית כדי לשאת חן בעיני הציבור).”