מדוע צריכה של מוצרי חלב תגרום לאובדן עצם?

כולנו מוצפים במידע על יתרונם לכאורה של מוצרי חלב למניעת אוסטאופורוזיס / דילול עצם. למרות זאת, תפוצת המחלה גבוהה באופן מובהק דווקא באוכלוסיות שצורכות יותר מוצרי חלב. חלבון עודף שמתקבל במזון מפורק בכבד ויוצר שתנן וחומצה גופרתית שגורמים להגדלת החומציות של הדם. כמו כן קושר הזרחן שבחלב את הסידן במעי וגורם להפרשתו בצואה. הגוף משחרר מהשלד סידן ומגנזיום כדי להעלות את רמת הבסיסיות של הדם והסידן מופרש בשתן. לחלבונים ישנן השפעות אחרות הממתנות את הסיכון לאוסטאופורוזיס, הם מגדילים את ספיגת הסידן במעיים, מגדילים את ריכוז החומר IGF-1 בדם ומקטינים את הפרשת הורמון הפארתירואיד, שמווסת את רמת הסידן והזרחן בדם.

מוצרי חלב ואוסטאופורוזיס
מוצרי חלב ואוסטאופורוזיס

כמו כן חלבונים מן החי חומציים יותר מחלבונים מן הצומח, כי הם מכילים כמות רבה יותר של גופרית. (גופרית נמצאת רק בחומצות האמינו מתיונין וציסטאין, שחלבונים מן החי עשירים בהם) ותגובת הגוף לאיזון החומציות כרוכה בהפרשת סידן. מחקרים סמכותיים רבים מראים שצריכת סידן מוגברת מעלה את הסיכון לבריחת ודילול עצם. חלב פרה עשיר הן בחלבון והן ובסידן ולכן הוא מזיק במיוחד.

ד”ר זלמאייר:  “חומצות אמינו המכילות גופרית במזונות המכילים חלבונים הופכות במהלך חילוף החומרים לחומצות גופרתיות. מזונות מהחי מספקים חומרי מוצא (precursors) שהם בעיקר חומצתיים. חמֶצֶַת: מגרה את הפעילות האוסטאוקלסטית ובולמת את פעילות תאי העצם”. החלב כונה “בשר נוזלי”. האמריקאי הממוצע אוכל מדי יום 150 ג’ חלבון מן החי בצורת בשר אדום ועוף. בד בבד, האמריקאי הממוצע צורך מדי יום כמעט פי שישה מהכמות הזו (מעל 800 ג’) את החלב ומוצריו. כמה אירוני שתעשיית החלב ממשיכה לקדם את הגורם למחלות עצם בתור המרפא. עבודתה המבריקה של דבורה זלמאייר נתמכת על-ידי מענק מ-‘מכון הבריאות הלאומי’ (ההערות נלקחו מתוך notmilk.com).

המחקר בן 12 השנים של הרווארד על 78,000 אחיות ואשר פורסם ב-American Journal of Public Health) 1997, כרך 87), הסיק:

“אין שום קשר משמעותי בין צריכת חלב בגיל הנעורים לבין הסיכון של שברים בבגרות. הנתונים מצביעים על כך שצריכת חלב תדירה וצריכת סידן גבוהה יותר בדיאטה בקרב נשים בגיל העמידה, אינה מספקת הגנה מפני שברים בירכיים או באמות … לנשים שצורכות כמויות גדולות יותר של סידן ממזונות חלביים יש סיכונים מוגברים לשברים בירכיים, בעוד שלא נצפתה כל עלייה בסיכון לשברים באותן רמות של סידן ממקורות שאינם חלביים”.

עשו לנו לייק והשארו מעודכנים בחדשות מעולם הבריאות!

איך מחזקים את העצמות?

לצרוך ויטמין D (אם אתה לא נמצא הרבה בשמש, ודא שאתה לוקח תוסף ויטמין D בספיגה גבוהה). בדיקות דם ושתן ספציפיות, לרבות בדיקות כלליות שחושפות את הרגישות של אנשים לאובדן עצם, יאפשרו לך למצוא את צריכת ויטמין D האופטימלית עבורך ולהתאים לך תוספים אחרים, לרבות סידן, כדי למלא את צרכיך הפיזיולוגיים והרפואיים.

  • להפסיק לאכול חלבון מהחי (חלבון מן החי גורם פגיעה חמורה בעצם עקב מגוון סיבות).
  • הגבילו את צריכת האלכוהול (אלכוהול הוא רעיל עבור התאים בוני העצם ומעכב את הספיגה של הסידן).
  • הגבילו את צריכת המלח (נתרן גורם לפעפוע של סידן מתוך העצמות).
  • אל תעשנו (מחקרים שהראו שלנשים המעשנות חפיסת סיגריות ביום יש צפיפות עצם נמוכה ב-5 עד 10 אחוזים בגיל הבלות לעומת נשים שאינן מעשנות).
  • התעמלו הרבה. מחקרים הסיקו שפעילות גופנית היא המפתח לבניית עצמות חזקות (יותר חשובה מכל פקטור אחר). לדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי הבריטי, שעקב אחרי 1,400 גברים ונשים לאורך תקופה של 15 שנה, גילה שהתעמלות יכולה להיות ההגנה הטובה ביותר מפני שברים בירכיים וגם ש-“לא נראה שצריכה מופחתת של סידן בדיאטה מהווה גורם סיכון.” כמו כן, החוקרים של אונ’ Penn State גילו שצפיפות העצם מושפעת באופן משמעותי מכמות הפעילות הגופנית שנשים עושות בתקופת הנעורים שלהן, שבמהלכה 40 עד 50 אחוזים ממאסת השלד שלהן מתפתחת. בדומה למחקרים קודמים, המחקר של Penn State, שפורסם ב-Pediatrics) 2000), כתב העת של ‘האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים’, הראה שצריכת סידן שנעה בין 500 ל-1,500 מ”ג ליום לא משפיעה לאורך זמן על בריאות העצם.

שתיית חלב בונה את הרווחים של יצרני מוצרי החלב, אבל כפי שהמחקרים שלעיל מראים, יותר סביר שהיא תזיק לעצמות שלך מאשר לעזור להן. והמזונות החלביים קשורים לכל מיני בעיות אחרות, לרבות השמנת יתר, הפרעות קשב, ליקויי למידה, רגישות לזיהומים והפרעות בכבד, מחלות לב וסרטן (לרבות סרטן השד וסרטן הערמונית), והם צפויים להיות מזוהמים בעקבות של אנטיביוטיקה, הורמונים וכימיקלים אחרים, לרבות דיוקסין, אחד החומרים הרעילים ביותר הידועים לאדם.

לקבלת חוברת מידע על ויטמין D

מחקרים מוכיחים 

המחקר האוסטרלי: חוקרים מאוניברסיטת סידני וביה”ח ווסטמיד גילו שצריכת מזונות חלביים, במיוחד בשלב מוקדם בחיים, מגבירה את הסיכון לשברים בירכיים בגיל מאוחר. ב-1994, ה-American journal of Epidemiology (כרך 139) פרסם מחקרי מקרה על פקטורי הסיכון של שברים בירכיים אצל מבוגרים. מחקר זה מסיק: “צריכה של מוצרי חלב, במיוחד בגיל 20, היתה קשורה לסיכון מוגבר לשברים בירכיים”. המחקר האוסטרלי מספק את המנגנון עבור קורלציה גבוהה שכזו. הכותבים מסבירים שהמטבוליזם של חלבון בדיאטה גורם להפרשת סידן מוגברת בשתן.
מחקר מטעם ‘המכון הלאומי לחקר הבריאות’ באוניברסיטת קליפורניה שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition) 2001), גילה ש-: “לנשים שאכלו את רוב החלבונים שלהן מן החי היה שיעור גבוה פי שלושה של אובדן העצם ושיעור גבוה פי 3.7 של שברים בירכיים לעומת נשים שאכלו את רוב החלבונים שלהם ממקורות צמחיים”.
מחקר נוסף שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition) 2000) בחן את כל ההיבטים של דיאטה ובריאות העצם, וגילה שצריכה גבוהה של פירות וירקות משפיעה לחיוב על בריאות העצם, ושצריכת מוצרי חלב לא עשתה זאת. הניתוח של כל המחקר שנערך מאז 1985 הסיק:

“אם צריכת מוצרי החלב מעניקה בריאות לעצם, היית מצפה שזה יהיה ברור מתוך 57 התוצאות, שכללו ניסויים מקריים ומבוקרים, ומחקרי תצפית אורכיים על אנשים בעלי מאפיינים דומים (עוקבה) במשך סך של 645,000 שנים”. החוקרים מסיקים באיפוק מדעי אופייני ש-: “אוסף העדויות המדעיות נראה לא מספק כדי לתמוך בהמלצה לצריכה היומית של מוצרי חלב כדי לקדם את בריאות העצם באוכלוסייה הכללית בארה”ב”.

אחרי התבוננות ב-34 מחקרים שפורסמו ב-16 מדינות, החוקרים באוניברסיטת ייל גילו שהמדינות עם שיעורי האוסטאופורוזיס הגבוהים ביותר – לרבות ארה”ב, שוודיה ופינלנד – הן אלה שבהן האוכלוסייה צורכת הכי הרבה בשר, חלב ומזונות אחרים מהחי. מחקר זה גם הראה שאפרו-אמריקאים, שצורכים בממוצע מעל 1,000 מ”ג סידן ביום, צפויים פי תשעה יותר לשברים בירכיים מאשר שחורי עור מדרום אפריקה, שצריכת הסידן היומית שלהם היא רק 196 מ”ג. ד”ר ג’ון מקדוגל:

“על בסיס של אומה אחר אומה, לאנשים שצורכים הכי הרבה סידן יש את העצמות הכי חלשות ואת שיעורי האוסטיאופורוזיס הגבוהים ביותר. … רק במקומות שבהם אוכלים סידן וחלבון בכמויות יחסית גבוהות קיים מחסור בסידן בעצמות בגלל עודף חלבון מהחי.”

ב-1995, ה-American Journal of Clinical Nutrition (כרך 61: 4) דיווח:

“חלבון בדיאטה מגביר את ייצור החומצה בדם, שיכולה להיות מנוטרלת על-ידי סידן שמועבר מהשלד.”

המחקר של אונ’ Penn State, שפורסם בכתב העת Pediatrics (2000) אשר יוצא לאור על-ידי ‘האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים’, הראה שצריכת סידן שנעה מ-500 עד 1,500 מ”ג ליום לא יוצרת השפעה מתמשכת על בריאות העצם. “העלינו השערה שצריכת סידן מוגברת תסתכם בבניית עצם טובה יותר בקרב המתבגרים. מיותר לציין שהיינו מופתעים לגלות סתירה של ההיפותזה שלנו”, הסביר אחד החוקרים.
אחרי סקירה של מחקרים על הקשר בין צריכת חלבונים לאובדן סידן דרך השתן, חוקר התזונה רוברט פ’ היני גילה שככל שצריכת החלבון גדלה, כך גדלה גם כמות הסידן שאובדת בשתן (Journal of the American Dietetic Association, 1993). הוא כותב:

“ההשפעה הזו תועדה במספר מתכונות של מחקרים שונים במשך יותר מ-70 שנה”, ומוסיף: “ההשפעה נטו היא כזו שאם צריכת החלבונים מוכפלת מבלי לשנות את הצריכה של חומרי מזינים אחרים, תכולת הסידן בשתן גדלה בערך ב-50 אחוזים.”

ב-1992, ב”ג אבילו והקולגות שלהם פרסמו את מחקרם על קשרים בין-תרבותיים בין שברים בירכיים לתזונה. הם התמקדו בצריכת הסידן והחלבון בדיאטה, והעבודה שלהם (Calcified Tissue International, 50: 14-18, 192) היתה צריכה להתקבל בתור כלי חשוב לקראת הבנת האטיולוגיה של מחלות עצם. הנה מה שרופאים ואחרים היו צריכים ללמוד מהמחקר של אבילו: מדינות שבהן צריכת הסידן נעה בממוצע על 1,000 מ”ג ליום “נהנו” מהשיעורים הגבוהים ביותר של שברים בירכיים. במדינות שבהן צורכים מעט מאוד סידן היו שיעורים נמוכים של שברים בירכיים בניגוד למה שהרופאים ונציגי השיווק של תעשיית מוצרי החלב רוצים שנחשוב. מדינות שבהן צריכת חלבון מן החי היתה גבוהה גם חוו שיעורים גבוהים של שברים בירכיים. ההפך היה נכון אף הוא. במדינות שבהן צריכת החלבון מן החי היתה נמוכה היו שיעורים נמוכים של שברים בירכיים.

“חלבון בדיאטה מגביר את ייצור החומצה בדם, שיכולה להיות מנוטרלת על-ידי סידן שמועבר מהשלד.” – American Journal of Clinical Nutrition, 1995; 61 (4)

ב-1994, ה-American Journal of Epidemiology (כרך 139) דיווח:

“צריכת מוצרי חלב, במיוחד בגיל 20, נקשרה לסיכון מוגבר של שברים בירכיים … מטבוליזם של חלבון בדיאטה גורם להפרשה מוגברת של סידן בשתן.”

ב-1988, נ”א ברסלאו ושות’ זיהו את הקשר בין דיאטות עתירות חלבונים למטבוליזם של סידן, וציינו שחלבון גרם לאובדן סידן. עבודתו פורסמה בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology (1988; 66: 140-6).
מחקר מ-1994 שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition (רמר ט’, כתב העת האמריקאי לתזונה קלינית 1994; 59: 1356-61) גילה שחלבון מהחי גורם לפעפוע של סידן מהעצמות ולהפרשתו בשתן.

“אוסטאופורוזיס נגרם בגלל מספר דברים, כשאחד החשובים בהם הוא יותר מדי חלבון בדיאטה.” (מחקר: Science 1986; 233 4763)
“גם אם תאכל 1,400 מ”ג סידן ביום, אתה יכול לאבד עד 4% ממאסת העצם שלך כל שנה בזמן שאתה צורך דיאטה עתירת חלבונים.” American Journal of Clinical Nutrition 1979; 32 (4)
“העלאה של צריכת החלבונים שלך ב-100% עלולה לגרום להכפלת אובדן הסידן.” Journal of Nutrition, 1981; 111 (3)
“הגבר הממוצע בארה”ב אוכל 175% יותר חלבון מהכמות היומית המומלצת, והאישה הממוצעת אוכלת 144% יותר”. דו”ח כללי של מנתחים על תזונה ובריאות, 1988

כמה חלבון אנחנו באמת צריכים?

10 עובדות על מוצרי חלב

החורף הזה ויטמין C במקום תרופות