פרק 14 מתוך הספר ״האמת על התרופות״ 

ויטמין B12 חשוב לאנרגיה, לשינה ולמערכת העצבים. מכיוון שיש לו כל כך הרבה תכונות טובות, אני כבר להוטה להגיע לדובדבן שבקצפת – העובדה שהוא יכול לעזור לאנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות ובעיות בריאות קשות.

אבל ראשית, נתחיל בשיעור היסטוריה קצר. המבנה המולקולארי המלא של ויטמין B12 התגלה רק בשנות ה-60 של המאה ה-20. כבר בשנות ה-30 של המאה, המדענים ידעו שיש חומר שעשוי לעזור לחולים באנמיה ממאירה. אנמיה ממאירה גורמת נזק לתאי הדם האדומים ומתפתחת כאשר הגוף אינו יכול לספוג היטב ויטמין B12 ממערכת העיכול. לעיתים זו תוצאה של מחלה בדרכי העיכול, נטילת תרופות מרוקנות, זיהומים מסוימים או חוסר בחיידקי מעיים ידידותיים (פרוביוטיקה). התסמינים האופייניים למחלה הם עייפות, קוצר נשימה, בלבול והפרעה בשיווי המשקל. עד היום, ויטמין B12 נחשב לטיפול מומלץ למטרה זו, ובנוסף, הוא אפילו נמכר ללא מרשם רופא.

ויטמין B12 מסיס במים. בחלק מהמזונות הוא מצוי באופן טבעי ולאחרים הוא נוסף באופן מלאכותי. הוא זמין בצורת תוסף תזונה וגם כזריקות הניתנות במרשם רופא. בכל צורה, ויטמין B12 מכיל את המינרל קובלט, ולכן, כל התרכובות הטבעיות שלו נקראות קובלאמינים. מתילקובלאמין ואדנוזילקובלאמין הן שתי הצורות הפעילות העיקריות של ויטמין B12 טבעי. ניתן להשיג גם גרסה sסינתטית שנקראת ציאנוקובלאמין, המצויה בעיקר במזונות שונים ובתוספי תזונה. כדי שהגוף יוכל להשתמש בציאנוקובלאמין, הוא חייב להפוך אותה קודם למתילקובלאמין.

אחת העובדות המסקרנות ביותר על אודות ויטמין B12 היא שצמחים ובעלי חיים אינם יכולים לייצר אותו בעצמם. רוב הוויטמינים האחרים מיוצרים על-ידי צמחים ובעלי חיים, אך רק מיקרואורגניזמים, כמו שמרים, עובש, אצות וחיידקים, יכולים לייצר ויטמין B12. עובדה זו חשובה לבני אדם, שכן מערכת העיכול שלנו מכילה פטריות וחיידקים ידידותיים שמייצרים את הרכיב התזונתי החיוני הזה. מסיבה זו, נדיר למצוא חסר אמיתי בוויטמין B12, אך חסר שנובע מירידה באוכלוסיית החיידקים הטובים במעיים הוא תופעה נפוצה למדי. בכל מקרה, אנחנו חייבים לקבל כמות מספקת ממנו, וזאת מכמה סיבות. ראשית, הוא מסייע לייצורם של תאי דם אדומים החיוניים להישרדותנו. מאגר מצויד היטב של תאי דם אדומים חשוב לייצור האנרגיה ובנוסף, תאים אלה מרכיבים את הדם שלנו!

למרבה העניין, ויטמין B12 (ובמיוחד צורת המתילקובלאמין) מעודד הפרשה מהירה יותר של הורמון השינה מלטונין, ולכן, הוא מקל עלינו להירדם. בנוסף, הוא מאפשר לנו להתעורר מוקדם יותר, שכן הוא גורם לירידה ברמת המלטונין עם זריחת השמש. חלק מהאנשים הסובלים מבעיות שינה, אכן עשויים להפיק תועלת מוויטמין זה, אם כי יש לציין כי הוא אינו עוזר לכולם. המלטונין מווסת את השינה, ורבים מהקשישים הסובלים מחסר בוויטמין B12, מתקשים להירדם. אם אתם נוטלים תרופה שמרוקנת מהגוף ויטמין B12, אתם עלולים לפתח בעיות שינה, שכן כאמור, הוא זה שמעודד את הפרשת המלטונין.

כדי לטפל בהפרעות שינה, רוב הרופאים ממליצים על שימוש בכדורי שינה קונבנציונאליים (ולרוב גם ממכרים). לפני שאתם מסכימים ליטול אותם, כדאי לכם לנסות טיפול בתוספי ויטמין B12 יחד עם מעט מלטונין (הרחבתי על כך בפרק הקודם). אני כל כך שמחה לחלוק איתכם את הסוד הזה! אני בטוחה שהרופא שלכם ייתן לכך את ברכתו. מחקרים הוכיחו כי לא זו בלבד שתוספי B12 עוזרים לאנשים הסובלים מהפרעות שינה להירדם, הם גם משפרים את איכות השינה ומאפשרים להם להתעורר רעננים יותר.

וכעת נעבור לבשורה הטובה שהבטחתי לכם בתחילת הפרק. אני מתכוונת להתמקד במחלות אוטואימוניות. אם אתם סובלים מתחושות נמלול או עקצוץ, ירידה בתחושה, כאבים עצביים או נוירלגיה (כולל טריגמינל נוירלגיה), שימו לב במיוחד למידע שאביא בפניכם.

אם יש לכם היסטוריה של מחלות אוטואימוניות, דלקת מפרקים, נוירופתיה שמקורה בסוכרת, טרשת נפוצה, ALS או נוירלגיה כרונית, אתם חייבים לקבל כמות מספקת של ויטמין B12, ובמיוחד מתילקובלאמין. אלה הם מצבים קשים במיוחד לטיפול הגורמים לנכות ולשמחתי, ויטמין חשוב זה ממשפחת B עשוי בהחלט לעזור לכם.

האמת על התרופות

בואו נתמקד תחילה בטרשת נפוצה. חלק מהרופאים מאמינים שלחץ נפשי, חסרים תזונתיים וחשיפה לחומרים ממסים, חומרי הדברה, כספית ומתכות כבדות אחרות ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחותן של טרשת נפוצה ומחלות נוירולוגיות אחרות. אצל החולים קיימת פגיעה במיאלין, הציפוי הדק שעוטף את סיבי העצב ומגן עליהם. תהליך זה, שנקרא דה-מיאליניזציה, מנטרל את ההגנה על תאי העצב ומחמיר עם הזמן. כצפוי, העצבים הופכים להיות רגישים ביותר. חשבו לדוגמה על חוט חשמל שאיבד את שכבת הבידוד החיצונית המצפה אותו. זו הסיבה לכך שאנשים עם בעיית דה-מיאליניזציה סובלים מכאבים כרוניים, ירידה בתחושה, עקצוץ, צריבה, התכווצויות שרירים ותחושות מוזרות אחרות.

יש תיאוריות רבות בדבר הגורמים לפגיעה במיאלין. אחת הסיבות האפשריות שלדעתי ראוי להתייחס אליה בכובד ראש, היא אלרגיה לגלוטן, חלבון החיטה – הגרסה האוטואימונית של מחלת הצליאק. אני סבורה שחולי טרשת נפוצה צריכים להימנע מגלוטן ליתר ביטחון. במילים אחרות, לא עוד פיצה, לחמניות ומאפים אחרים, אלא אם כן הם עשויים מקמחים נטולי גלוטן. לדעתי, המחיר הזה משתלם. זה לא כל כך קשה להפסיק לאכול גלוטן. באתר שלי, DearPharmacist.com, תוכלו למצוא הרבה מידע בנושא זה. מצאתי מאמר שפורסם ב-2009 בכתב העת Neurologia ועסק בנסיגת המחלה בקרב חולי טרשת נפוצה שאימצו תפריט נטול גלוטן. אף שהממצאים המדעיים שבידינו אינם חד-משמעיים, מומחים רבים טוענים שיש קשר בין אלרגיה לגלוטן להפרעות אוטואימוניות.

בכל מקרה, פגיעה במיאלין גוררת בעקבותיה תסמינים כמו כאבים, עקצוץ ונימול, ירידה בתחושה, צריבה ועוד. גם אם קיבלתם אבחנה של טרשת נפוצה או מחלה ניוונית קשה אחרת של מערכת העצבים, ויטמין B12 עשוי לעזור לכם לפתור את הבעיה.

אם גם אתם סובלים מהתוצאות המכאיבות של פגיעה במיאלין, ייתכן שההצהרה הזו נשמעת לכם יומרנית. אסביר לכם למה אני מתכוונת. אני משתמשת במונחים “מתילקובלאמין” ו”מתיל B12“, המתייחסים לאותו רכיב תזונתי, מכיוון ששניהם מופיעים במחקרים מדעיים שתוכלו למצוא בנושא זה. אינכם חייבים לקרוא את המאמרים. אני מצטטת אותם כאן מכיוון שחשוב לי שתבינו את חשיבותו של ויטמין B12 לחולי טרשת נפוצה.

הנושא של פגיעה במיאלין העוטף את תאי העצב, יכול למלא ספר שלם, ואינני מתכוונת להמעיט בחשיבות המחלה. מתיל B12 עובד קשה בגוף כדי להפחית את כמות החומצה המתילמלונית, תרכובת שהורסת את המיאלין וגורמת לכאבים.

מומחים רבים מסכימים שהמחלה נגרמת בגלל תהליך אוטואימוני, שבו תאי הדם הלבנים תוקפים את המיאלין. מתילקובלאמין תורם קבוצות מתיל למיאלין העוטף את סיבי העצב ומשקם תאי עצב פגועים. אבל למעשה, הוא עושה הרבה יותר מכך, שכן קבוצות המתיל אינן הדבר היחיד שהמתילקובלאמין מעניק למיאלין.

צריכה עודפת של חומר כימי מעורר שנקרא גלוטמט (במיוחד אם אתם מרבים לאכול מזונות מעובדים שמכילים מונוסודיום גלוטמט), גורמת למותם של תאי עצב. מחקרים הוכיחו כי מתילקובלאמין יכול להגן מפני נזק נוירולוגי הנגרם מגלוטמט.

התאים הרגישים במיוחד לנזק מחסר בוויטמין B12, הם אסטרוציטים ותאי מיקרוגליה. אלה הם תאים מעניינים מאוד, שכן הם ריאקטיביים במיוחד ועלולים להגביר את פעולת מנגנוני החיסון במערכת העצבים. במילים אחרות, בין זו תגובה טובה או רעה, התאים האלה מפעילים את הרמקולים שלהם ומספרים על כך לכל הגוף. טריליוני תאים בגוף שומעים את מה שהאסטרוציטים ותאי המיקרוגליה אומרים להם. הם גם מסייעים לפינוי הגלוטמט, וללא פינוי מספק, החומר הרעיל הזה יזיק למיאלין. כדאי לנו מאוד להתיידד עם התאים האלה ולהשתדל ככל יכולתנו להימנע מלהרגיז אותם. כאשר רמת ה- B12 שלנו יורדת, אנחנו בעצם מרגיזים אותם.

יש קשר הדוק בין חסר בוויטמין B12 לנזק במערכת העצבים המרכזית, שכן החסר התזונתי מצית תגובה דלקתית ומאפשר לעודפי הגלוטמט להישאר במקומם.

חוקרים מאוניברסיטת מילאנו שבדקו את הקשר הזה אצל בעלי חיים, סיכמו את עיקרי התהליך, ואנסה להסביר זאת במילים פשוטות. לטענתם, חסר חמור בוויטמין B12 גורם לייצור מוגבר של ציטוקינים – חומרים כימיים בעמוד השדרה התוקפים והורסים את המיאלין שעוטף את סיבי העצב. הציטוקינים המזיקים הם TNF-אלפא ו-sCD40, חומר כימי אחר הקשור ל-TNF-אלפא. בום! בשל הנזק נוצרים נגעים על פני המיאלין או שהוא מתחיל להישחק ולהתפורר. הייצור המוגבר והמתמשך של חומרים כימיים דלקתיים מוביל להתקדמות התהליך, מה שגורם להיווצרותה של רקמה צלקתית (סקלרוזיס) ולהתפשטות אפשרית של הניוון גם לחוט השדרה.

ואם אין בכך די, המחקר הראה שהחומר הטוב שעוזר לייצור המיאלין, אינו מיוצר בכמות מספקת כאשר יש חסר ב-B12. החוקרים גילו ירידה בסינתזה של שני גורמים נוירוטרופיים, אינטרלויקין-6 ו-EGF (גורם גדילה אפידרמי). חוסר האיזון הזה היה גם תוצאה של חסר בקובלאמין. זכרו כי ויטמין B12 הוא קובלאמין, או ליתר דיוק, מתילקובלאמין.

השורה התחתונה היא שאל לנו להמעיט בערכן של תרופות פשוטות. העצבים שלנו אינם מתחילים לכאוב בעקבות ירידה ברמת הליריקה (אף שלעיתים, תרופה זו עשויה להיות חיונית ויעילה ביותר). לדעתי, הכאב בעצבים נובע מהפרעה באיזון החומרים הכימיים במוח, שגורמת בתורה לייצורם של חומרים כימיים דלקתיים. ויטמין B12 ממלא תפקיד חשוב בשיפור המסלולים המטבוליים היוצרים את המיאלין.

חלק מהמחקר שאליו התייחסתי התפרסם ב-2009 בכתב העת Progress in Neurobiology. החוקרים הבהירו שחסר ב-B12 מוביל לעלייה ברמת החומרים הכימיים הרעילים שמזיקים למיאלין. הם מצאו רמה גבוהה של חומרים כימיים הגורמים לכאבים ורמה נמוכה של גורמי גדילה בריאים בקרב נבדקים בעלי חסר חמור ב-B12.

שמרתי בכוונה את החדשות הטובות ביותר לסוף. במחקר שפורסם ב-2005 בכתב העת Journal of the Neurological Sciences, חוקרים ישראלים הגיעו למסקנה
כי לטרשת נפוצה וחסר בוויטמין B12 יש מאפיינים פתופיזיולוגיים משותפים, הכוללים מאפיינים דלקתיים וניווניים של מערכת העצבים. לדעתם, עקב הדמיון בביטויים הקליניים ובממצאים שהתקבלו בבדיקות MRI, האבחנה המבדלת בין חסר בוויטמין B12 לטרשת נפוצה אינה תמיד קלה לביצוע. בנוסף, רמה נמוכה או ירודה של ויטמין זה נמצאה אצל חולי טרשת נפוצה. מעבר לכך, מחקרים עדכניים העלו כי מלבד התפקיד שממלא ויטמין B12 בייצור המיאלין, יש לו גם השפעות אימונומודולטוריות (איזון המערכת החיסונית) ונוירוטרופיות (איזון ותפקוד עצבי) חשובות. ממצאים אלה מצביעים על קשר אפשרי בין שתי ההפרעות. יש צורך במחקרים נוספים על אודות הצורך בפיקוח הדוק על רמת ה-B12 והמינונים הדרושים של ויטמין זה לכשעצמו או בשילוב עם הטיפולים החיסוניים הניתנים לחולי טרשת נפוצה.

נכון שאתם שמחים שסיפרתי לכם על כך? כעת תוכלו להגן על סיבי העצב החשובים שלכם. חשוב לציין שוויטמין B12 אינו מפריע לפעילות של התרופות שאתם נוטלים. הוא חומר טבעי שלא יזיק לכם. רופאים נוטים לרשום תרופות נגד פרכוסים, משככי כאבים נרקוטיים ואינטרפרון כטיפול בבעיות נוירולוגיות, נוירלגיה וכאבים עצביים. אולם לדעתי, אין כל נזק בהוספת ויטמין B12 (במיוחד מתילקובלאמין) שיעזור לכם לשקם את המיאלין העוטף את העצבים.

רופאים רבים עדיין טוענים שאי אפשר לשקם תאי עצב אנושיים ולשפר נוירופתיות מכאיבות הקשורות לניוון המיאלין. עם זאת, מחקר שפורסם כבר ב-1994 בכתב העת Journal of the Neurological Sciences, גילה שמתילקובלאמין עשוי לגרום לשיקום העצבים אצל עכברי מעבדה.

מחקר מ-1983 שהופיע בכתב העת הרוסי Farmakologia i Toksikologiia, הוכיח כי טיפול יומי במתילקובלאמין שניתן לעכברים גרם במידה משמעותית לשיקום תאי עצב עם נזק מכאני. בדומה לכך, שני מחקרים שפורסמו ב-1976 בכתב העת היפני Nippon Yakurigaku Zasshi, מצאו שטיפול ב-B12 הוביל לסינתזה מוגברת של חלבונים ולשיקום עצבי.

עד כאן בנושא המחקרים. אמנם הבאתי בפניכם ממצאים מדעיים רבים, אבל חשוב היה לי לעשות זאת, מכיוון שכל כך הרבה רופאים טוענים שוויטמינים אינם יכולים לסייע במחלות קשות כמו טרשת נפוצה. לאור העובדה שיש מחקרים מדעיים שמוכיחים את ההיפך, ובהתחשב בכך שוויטמין B12 בטוח לשימוש, יהיה זה הגיוני לשלב אותו בתוכנית הטיפול בחולים אלה.

כמו כן, אני סבורה ש-B12 עשוי לעזור גם לחולים בנוירלגיה טריגמינלית, שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), נוירופתיות, בעיות במיקוד הראייה, בעיות נוירולוגיות, כיבים מכאיבים בפה, איבוד זיכרון ומחלות אוטואימוניות אחרות (מלבד טרשת נפוצה) הקשורות לאיבוד מיאלין. במקרים אלה, השפעתו של הציאנוקובלאמין תהיה פחותה מזו של המתילקובלאמין, ולכן, אם החלטתם ליטול את התוסף, העדיפו את הצורה האיכותית יותר.

ויטמין B12 יעיל גם במניעת מחלת לב. בפרק 9 תיארתי כיצד ויטמין B9 עוזר להורדת ההומוציסטאין, חומר דלקתי שמעלה את הסיכון להתקף לב. גם ויטמין B12 מוריד את רמת ההומוציסטאין, אך רק בצורת המתיל שלו. השילוב בין שני הוויטמינים האלה מומלץ במיוחד למטרה זו.

כמו כן, ראיתי מקרים שבהם טיפול בתוספי ויטמין B12 ריפא דיכאון ואיבוד זיכרון. חסר בוויטמין B12 גורם לתסמינים שנראים כמו מחלת אלצהיימר, בעיקר מכיוון שהוא משפיע על האסטרוציטים ותאי המיקרוגליה שהזכרתי קודם. החסר התזונתי מרגיז את התאים, ובתגובה, הם מייצרים את כל החומרים הכימיים הדלקתיים האלה שמזיקים לתאי המוח האחראים לזיכרון. אינני טוענת שהתפרקות המיאלין היא שגורמת למחלת אלצהיימר, אבל ייתכן שהיא תורמת לה. איבוד זיכרון, עייפות ובלבול מוחי הם בדרך כלל התסמינים הראשונים של חסר בוויטמין זה.

זה מזכיר לי סיפור שסיפר לי חברי ביל שייפר. ביל היה במשך שנים אחד המנחים המובילים של מהדורת החדשות ברשת הטלוויזיה WESH באורלנדו. הוא ידוע בעיקר בזכות חוש ההומור והחמלה שלו. מכיוון שהוא רהוט מאוד, החלטתי להביא בפניכם את סיפורו במילותיו שלו:

חמותי בת ה-87 החלה לפתע לסבול מהזיות. לפני שהבנו מה קורה, נאמר לנו שהיא לקתה במחלת אלצהיימר, והיא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית לשם אבחון והערכה. אתם בוודאי יכולים לתאר לעצמכם כמה מבוהלת היא הייתה.

אשתי, מארי, קיבלה הוראה מהרופאים למצוא עבורה מוסד סיעודי. למרבה המזל, היא מומחית במציאת מידע באינטרנט ומרבה לעקוב אחרי האתר של סוזי כהן. משהו לא נראה לה תקין. מארי ראתה שרמת ה-B12 של אמה הייתה 202. אמנם הטווח התקין הוא 900-200, אך ככל שאנו מתבגרים, הערכים צריכים להיות קרובים ככל האפשר לקצה הגבוה של הטווח. כל הרופאים התעלמו מתוצאות הבדיקה, וסירבו להאמין שהתסמינים נובעים מחסר ב-B12, אך מארי הצליחה למצוא מומחה אחד שהסכים איתה. אמה החלה לקבל מדי יום, ולאחר מכן מדי שבוע, זריקות של מתילקובלאמין, ותוך שבועות ספורים, התסמינים הפסיכיאטריים וההזיות נעלמו לחלוטין. אני שמח לבשר לכם שחמותי חזרה לביתה כשהיא בריאה, שמחה ואוהבת את החיים. הכול בזכות ויטמין B12

רמה נמוכה של ויטמין B12 גורמת לעייפות, ולעיתים גם לתשישות קשה בידיים וברגליים. תסמינים אופייניים נוספים הם דיכאון, כיבים בלשון, בפה ובחניכיים וחיוורון בעור ובשפתיים. כמו כן, עלולים גם להופיע תיאבון ירוד, בלבול ושכחה. חסר ב-B12 גורם לעיתים לנטייה לחבורות ולנוירופתיה היקפית, רעידות ברגליים ותחושת נמלול או עקצוץ בכפות הידיים והרגליים.

צמחונים וטבעונים נוטים יותר לחסר בוויטמין B12, מכיוון שהם אינם אוכלים בשר, המהווה את אחד המקורות העיקריים של רכיב תזונתי חיוני זה. כל מי ששותה אלכוהול, מתמודד עם לחץ נפשי ממושך או סובל מבעיה במערכת העיכול עשוי להפיק תועלת מתוספי B12. אנשים רבים מפתחים חסר בוויטמין זה בעקבות נטילת תרופה שמרוקנת אותו מהגוף. גם אכילת ג’אנק פוד וסוכר לבן מעובד מרוקנת את מערכת העיכול מרכיבים תזונתיים החיוניים לייצור הוויטמין או לספיגתו.

תרופות המרוקנות את מאגרי הוויטמין B12.

ויטמין B12 על הצלחת

בעיקר מזונות מן החי, כמו כבד בקר, סלמון, בשר בקר, כבש, סרדינים, הליבוט, יוגורט, חלב פרה, גבינה כחולה וביצים. מקורות אחרים הם ספירולינה, שמרי בירה, טמפה, מיסו וטופו.

להרגיש טוב מבלי לשלם על כך ביוקר

לבריאות כללית: 500-250 מק”ג ביום.

למניעת השפעה מרוקנת ולהעשרת תזונה צמחונית או טבעונית: 5,000-1,000 מק”ג מתילקובלאמין ביום (הפחיתו את המינון אחרי 2-1 חודשים), יחד עם קומפלקס ויטמיני B. שילוב זה יעצים את ההשפעה החיובית של הטיפול. התוסף נמכר בצורת כדורים לבליעה או למציצה תחת הלשון ובצורת זריקות.

מתילקובלאמין – כדאי לדעת

מתילקובלאמין הוא הצורה הטובה ביותר של התוסף, שנקראת גם צורת המתילציה של B12. זו הצורה הפעילה שעושה את דרכה אל המוח ומערכת העצבים, ולכן עוזרת לטיפול בבעיות נוירולוגיות שונות.

אנשים רבים שמחפשים תוסף B12 טועים וקונים את צורת הציאנוקובלאמין, שאינה טבעית. זו גרסה סינתטית למחצה של הדבר האמיתי. היא נחשבת לבטוחה ומצויה במאות תוספים ברחבי העולם. כפי ששמה מעיד עליה, צורת הציאנוקובלאמין מורכבת מקבוצת ציאניד מסיס במים הצמודה למבנה הכימי שלה, בעוד שלצורת המתילקובלאמין יש קבוצת מתיל. זהו הבדל חשוב ביותר. המאגר הטבעי של B12 בגוף הוא בצורת אדנוזילקובלאמין, ולא בצורות המתיל או הציאנו. המתיל שבמתילקובלאמין עוזר להוריד את רמת ההומוציסטאין בגוף, חומר כימי דלקתי שמגביר את הסיכון למחלת לב. כמו כן, מתילקובלאמין הוא הצורה היחידה שיכולה לסייע בייצורו של חומר כימי נוגד דיכאון ומשכך כאבים שנקרא SAMe (S-אדנוזיל-מתיונין).

זוכרים שסיפרתי לכם שחסר בוויטמין B12 גורם לתסמינים דמויי-אלצהיימר? ובכן, מחקר שפורסם בינואר 2010 גילה אצל חולי אלצהיימר רמה נמוכה של SAMe במוח. ניתן לקנות תוספי SAMe בכל בית מרקחת או חנות טבע, אבל אתם יכולים גם לייצר את החומר הנפלא הזה בעצמכם, אם תשתמשו במתילקובלאמין במקום בציאנוקובלאמין. ייתכן שיכולתו של ויטמין B12 להגן על תאי העצב, נובעת מהרמה הגבוהה של SAMe בגוף.

הציאנוקובלאמין זוכה לפופולאריות רבה ונמכר ברחבי העולם. אולם, מכיוון שאתם קוראים את הספר שלי ומעוניינים לדעת מה אני חושבת, חשוב לי להדגיש שאני מעדיפה את צורת המתיל. המתילקובלאמין נספג טוב יותר ונשאר ברקמות זמן רב יותר. אם כך, כשאתם קונים תוסף ויטמין B12, קחו איתכם זכוכית מגדלת, קראו את האותיות הקטנות שעל התווית וודאו שמדובר במתילקובלאמין ולא בציאנוקובלאמין. אם תשתמשו בצורת הציאנו, הכבד שלכם ייאלץ לעבוד קשה מאוד כדי לעבד אותו. יחד עם הכליות, הכבד יצטרך לעבור שורה של תגובות כימיות מאמצות וממושכות כדי להיפטר ממולקולת הציאניד ולהפוך את הציאנוקובלאמין למתילקובלאמין. עם זאת, אל תיבהלו! גם אם נטלתם את התוסף הפחות-איכותי, לא תמותו מהרעלת ציאניד. אין בו מספיק ציאניד כדי להרעיל אתכם.

ספיגת הוויטמין B12 תלויה בנוכחותו של חומר הנקרא בשם אינטרינזיק פקטור (intrinsic factor), המיוצר במערכת העיכול. לאנשים רבים אין כמות מספקת מחומר זה שתאפשר להם לספוג את ויטמין B12 ממזון או תוספים. זו אחת הסיבות לכך שחשוב לשמור על בריאות מערכת העיכול (ארחיב על כך בפרק 17, העוסק בפרוביוטיקה). זריקות B12 מכילות כמעט תמיד ציאנוקובלאמין ולא מתילקובלאמין. אינני ממליצה על ציאנו גם בצורת זריקות. כדי לקבל מתילקובלאמין בזריקות, תצטרכו להתייעץ עם הרופא שלכם (או בעצם, “לנדנד” לו!). הוא יוכל להתקשר לבתי מרקחת מסוימים ולבקש שיכינו לכם אותן. לבתי מרקחת שמתמחים בהכנות ייעודיות, יש נוסחה מיוחדת להכנת זריקות מתילקובלאמין איכותיות עבור הרופאים ההוליסטיים באזורם. אל תדאגו, הם יודעים מה הם עושים.

אם אתם פוחדים ממחטים או שפשוט אינכם רוצים להתעסק עם זריקות שיוכנו עבורכם במיוחד, טלו תוסף מתילקובלאמין לבליעה. יש סוגים רבים של תוספים כאלה והם נמכרים בכל חנויות הטבע והבריאות. השורה התחתונה היא זו: העדיפו תמיד את צורת המתילקובלאמין על פני צורת הציאנוקובלאמין. מחקרים שהשוו בין שתי הצורות הוכיחו תמיד את עדיפותה של הראשונה. הממצאים היו ברורים ולא השאירו מקום לספק. נבדקים שנטלו את הצורה הטבעית של מתילקובלאמין, היו מרוכזים וערניים יותר וכמו כן, דיווחו על שינה איכותית ומרעננת יותר. אמנם תוספי מתילקובלאמין מעט יקרים יותר, אך לדעתי, האיכות המשופרת מצדיקה את ההפרש הקטן במחיר.

הטיפול בתוספי מתילקובלאמין כרוך בשכיחות נמוכה יותר של רעילות, אפילו במינונים הנמוכים. לעומת זאת, עם ציאנוקובלאמין קל יותר להגיע למצבי עודף ולסבול מתופעות לוואי שליליות. הסיבה לכך היא שהגוף צריך לבצע תהליכי עיבוד רבים יותר, ובמשך הזמן, כמויות קטנות של מולקולות ציאניד עלולות להצטבר בגוף ולגרום לנזקים קלים לראייה.

אם מסיבה כלשהי אתם חייבים ליטול דווקא את הציאנוקובלאמין, עשו זאת במשך כמה חודשים בלבד או פחות מכך, במיוחד אם מדובר במינון גבוה. מינונים גבוהים של כל צורות הוויטמין, הן ציאנוקובלאמין הן מתילקובלאמין, ישבשו את האיזון של הוויטמינים ממשפחה זו. יש אנשים בעלי רמה גבוהה באופן טבעי של ויטמין B12. לעיתים קרובות, לאנשים הסובלים מבעיה במסתם המיטראלי או חולי דלקת מפרקים יש רמות גבוהות של B12 ו/או קובלט, ובמקרה כזה, נטילת מינון גבוה עלולה להזיק להם. גם לחולי סכיזופרניה לא כדאי ליטול מינון גבוה של B12, אלא אם כן הרופא המטפל שלהם הורה אחרת.

מערכת הגנה תזונתית מתוצרת עצמית

מומחים טוענים כי במקרה של חסר בגורם האינטרינזי במערכת העיכול, נטילת ויטמין B12 דרך הפה לא תניב כל תועלת. החומר הזה הוא חלבון המופרש על-ידי תאים מסוימים בקיבה. אצל בני אדם, הוא עוזר לספיגת ויטמין B12 מהמעי. אם איננו יכולים לייצר את הגורם האינטרינזי או להשתמש בו כראוי, אנחנו עלולים לפתח מחלה שנקראת pernicious anemia. אם כך, אחת הדרכים שבהן נוכל לבנות לעצמנו מערכת הגנה תזונתית איתנה ולוודא שאנחנו מקבלים 100% מכמות ה-B12 הדרושה לנו, היא לעקוף את מערכת העיכול. יש כמה דרכים שבהן נוכל לעשות זאת:

טבליות מתילקובלאמין למציצה מתחת ללשון (בדרך זו הוויטמין מגיע ישירות מהפה אל הדם).

זריקות תת-שריריות של מתילקובלאמין (בדרך זו הוויטמין מגיע מהשריר אל הדם).

תוספים משולבים המכילים מתילקובלאמין וגורם אינטרינזי (במקרה של בעיה בייצור הגורם האינטרינזי, התוספים המשולבים משפרים את סיכויי הספיגה של הוויטמין בגוף).

מחברת הספר ״האמת על התרופות״:
סוזי כהן, רוקחת אמריקאית מנוסה שזכתה לפופולאריות רבה לאחר שהקדישה את חייה המקצועיים ללימוד ומחקר של הנזקים הבריאותיים שנגרמים לגופנו כתוצאה מחסרים של ויטמינים ומינרלים, הנגזלים מגופנו בגלל תרופות. סוזי כהן, שמודעת היטב ליתרונות החשובים של התרופות, מציגה בספר זה מידע חדשני ופורץ דרך, שהפך אותה להיות אורחת קבועה בערוצי התקשורת בארה”ב.