מחלות מעי דלקתיות: קרוהן וקוליטיס כיבית
מחלות מעיים דלקתיות (IBD – Inflammatory Bowel Disease) הוא שם כולל לשתי מחלות עיקריות: קרוהן וקוליטיס כיבית. הן מתאפיינות במהלך כרוני על בסיס התפרצויות אקוטיות המלוות בכאבי בטן, בשלשולים (לעיתים דמיים), בירידה במשקל, בבעיות ספיגה ובאנמיה. הגורמים להופעתן אינם ברורים דיים אך ידוע שהן מערבות תהליכים אוטואימוניים וגנטיים. הן עשויות להתפרץ בכל גיל אך שכיחותן גבוהה בעיקר בקרב צעירים בגילאי 15-30. בשנים האחרונות ישנה עלייה בשכיחות של מחלות מעיים דלקתיות, כאשר בישראל שכיחותן היא מהגבוהה בעולם.
מחלת קרוהן מתאפיינת בדלקת שעלולה לפגוע בכל חלק ממערכת העיכול (מהפה ועד לפי הטבעת), אך לרוב היא תתפתח בחלק הסופי של המעי הדק ובמעי הגס.
קוליטיס כיבית מתאפיינת בדלקת ובנגעים כיביים ברירית המעי הגס ולעיתים גם באזור הרקטום.
מחקרים מצביעים על כך כי לרוב האנשים הסובלים ממחלות מעיים דלקתיות יש חוסרים בויטמין B12 ובחומצה פולית.
מדוע מחלות מעי מערבות חוסר ב-B12?
ויטמין B12 עובר ספיגה במעי הדק, אך לצורך ספיגתו הוא חייב להתחבר בקיבה למרכיב הנקרא Intrinsic factor (הגורם הפנימי). במחלת קרוהן מתרחשת פגיעה בחלק שבמעי בו ויטמין B12 אמור להיספג – ובשל כך חולי קרוהן נמצאים בתת-ספיגה של הויטמין. גם אם המחלה הדלקתית ממוקמת במעי הדק הסופי (באזור האילאום), הדבר עלול לפגוע בספיגה חוזרת של חומצות מרה, ובעקבות כך תהיה תת-ספיגה גם של שומנים ושל ויטמינים מסיסי שמן וגם של B12. בנוסף, תת-ספיגה יכולה להיגרם גם על רקע של ניתוח לכריתת חלק מהמעי (שנפוץ למדי בחולי קרוהן).
מסיבה זו, בעבר הטיפול בחולי קרוהן ובאנשים שעברו כריתת מעי חלקית, כלל הזרקה של B12 בכדי שיגיע ישירות למחזור הדם, תוך “עקיפת” מערכת העיכול (ובמאמר מוסגר יש לציין שזריקות אלו כואבות למדי). אך כיום יש אפשרות ליטול תוסף B12 מסוג מתילקובלמין בנוזל, וגם באופן זה מתאפשרת הגעת הויטמין ישירות למחזור הדם ללא תהליך של ספיגה מקדימה במעי.
אנמיה ו-IBD
ויטמין B12 הינו אחד הויטמינים החשובים ביותר לייצור החומר הגנטי שבתאים – זה שמעורב בתהליך היצירה של תאים חדשים בגוף, לרבות כדוריות הדם האדומות. מסיבה זו, אחת התוצאות של מחסור בוויטמין B12 הינה אנמיה. אנמיה מתבטאת בספירה נמוכה של תאי הדם האדומים או של ההמוגלובין (שנמצא בכל כדורית דם אדומה). סיבות נוספות לאנמיה במצבי מחלות מעי דלקתיות הן:
- תת-ספיגה של ברזל וחומצה פולית (ויטמין B9)
- דימום מתמשך ממערכת העיכול שנוצר עקב הדלקת הכרונית והנגעים ברקמה הרירית של צינור העיכול
- שימוש בתרופות נוגדות דלקת מסוימות (כגון סולפסלזין/sulphasalazine ואזתיופרין או בסטרואידים). התרופות פוגעות בספיגת רכיבי תזונה כגון חומצה פולית, אשלגן וסידן הקשורים למניעת היווצרות אנמיה
- חוסר תיאבון, קושי בבליעה ובעיות עיכול כתוצאה מהמחלה הדלקתית – אשר מפחיתות את כמות המזון ורכיבי התזונה שנספגים בגוף וחשובים למניעת אנמיה
(Figure 1 Vitamin B12 (methylcobalamin) is a cofactor in the methylation of homocysteine to methionine, a central step in the cytosolic transfer of 1 carbon units from serine to S-adenosylmethionine)
הומוציסטאין ו-IBD
מחסור בוויטמין B12 (וגם בחומצה פולית) עלול לגרום לנזק בלתי הפיך למערכת העצבים ולמערכת הלב וכלי דם. זאת מאחר שערכים נמוכים שלהם מתקשרים לפגיעה בתהליך המתילציה בגוף (Methylation Cycle) – תהליך פזיולוגי שמערב הוספת ‘קבוצות מתיל’ (המורכבות מאטום פחמן ו- 3 אטומי מימן) לכל מולקולת DNA . לתהליך זה חשיבות בריאותית ראשונה במעלה, מאחר והוא מצמצם סיכוני תחלואה רבים. כך למשל, הוא מעורב בתפקוד חיסוני תקין, בשמירה על בריאות העצם, בשמירה על מאגרי האנזים נוגד החמצון גלוטטיון ותומך בכישורים קוגניטיביים תקינים. מדי שנייה מתרחשות כמיליארד תגובות מתילציה בגופנו והן שולטות באיזון של מוליכים עצביים, בהורמונים (כגון אינסולין), ברמות האנרגיה, בתיקון נזקי דנ”א, בבניית רקמות ואפילו אם גנים מסוימים יופעלו בגוף או לא.
פגיעה בתהליך המתילציה אף עשוי להוביל לפגיעה בהפיכה של חומצת האמינו הומוציסטאין לחומצת האמינו ציסטאין – ובכך לגרום לעלייה ברמות הומוציסטאין בדם, שמקושרת להתפתחות של מחלות דלקתיות כרוניות, לעלייה בקרישיות הדם ולפגיעה בכלי הדם על רקע תהליכים טרשתיים. מחקר קליני איטלקי חדש העלה את האפשרות שלהומוציסטאין יש גם מעורבות בהיווצרות דלקות מעי, מאחר שרמות גבוהות של הומוציסטאין נמצאו ברירית ובדם של חולים במחלת קרוהן וקוליטיס כיבית. במחקרים מעבדתיים, מצאו כי תוספת של חומצה פולית הורידה את רמת הדלקתיות שנגרמה ע”י ההומוציסטאין הגבוה. לפיכך החוקרים הסיקו, שיש היגיון לתת חומצה פולית בשילוב עם ויטמין B12 לחולי IBD כחלק מהטיפול להפחתת התהליך הדלקתי הכרוני – כיוון שיחדיו הם מסייעים לחילוף חומרים תקין של הומוציסטאין.
האם כל סוגי ה-B12 זהים?
ויטמין B12 ברוב התוספים שנמכרים, מכיל נגזרת סינתטית בשם Cyano-cobalamin. השם cyano מתייחס לרכיב ציאניד, שהגוף כחלק מתהליך הדיטוקס, צריך לנטרל אותו ולהפרישו בשתן בגלל רעילותו. בנוסף, הגוף מתקשה לספוג את הויטמין בצורתו הסינטטית, לכן לאחר הפרשת הציאניד מהגוף הוא הופך את הויטמין לפעיל וזמין לספיגה רק לאחר תהליך של ‘מתילציה’ – בו הוא מוסיף לויטמין קבוצת מתיל. זה בעצם אומר שהגוף עצמו צריך לייצר B12 מסוג מתילקובלמין. זאת לעומת תוסף שמכיל ויטמין B12 מסוג מתיל–קובלמין שמהווה גרסה טבעית, נטולת ציאניד, שאף פעילה ומוכנה לספיגה מיידית של הויטמין, ללא צורך בתהליך מקדים של ניקוי רעלים ומתילציה.
עובדה נוספת היא, שכשנוטלים תוסף ויטמין B12 בצורתו הטבעית כמתיל-קובלאמין, אנחנו בעצם תורמים לגוף קבוצות מתיל – בהן הגוף משתמש לצרכיו (בתהליכי הדיטוקס בכבד, להגנה ותיקון נזקי DNA, לפעילות תקינה של תאי המוח, הזיכרון, מצב הרוח ועוד).
ובהקשר זה כדאי לציין כי מי שמעשן, שותה אלכוהול או צורך תזונה תעשייתית ומעובדת, גופו עשוי להתקשות בהמרת ציאנו-קובלמין למתיל-קובלמין. זאת בגלל השימוש המוגבר שגופו עושה בקבוצות מתיל – כחלק מתהליכי הדיטוקס (ניקוי רעלים) שמתרחשים בכבד כתוצאה מחשיפה מוגברת לרעלנים במזון, בתוצרי הפירוק של אלכוהול או בעישון. לכן מומלץ להם ליטול B12 מתילקובלמין. אנשים שסובלים מאי-ספיקת כליות אינם מסוגלים לנטרל ביעילות את רעל הציאניד שבצינוקובלמין וחשוב שיטלו B12 מתילקובלאמין.
לצפייה בהרצאה של ד״ר ליאת אדרי על הקשר בין B12 למחלות מעי דלקתיות
